השד, אחד מסמלי הנשיות והפוריות עוד מימי קדם, הוא לא סתם איבר, ולמרות כך עד שנות השבעים כמעט ולא דובר בספרות הרפואית והכירורגית על שחזור שד.
כירורגיה רדיקלית והיעדר שיטות משחזרות אמינות גרמו לכך שהחלק הזה בטיפול בסרטן השד נדחק הצידה.
המפנה ההיסטורי הגיע במקביל – הטמעה של שיטות פחות רדיקליות לכריתת השד ובמקביל התפתחות טכניקות משחזרות בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים:
היום, כמעט 30 שנה אחרי, התבסס שחזור השד כחלק מ"חבילת הטיפול" בחולות בסרטן השד עם טכניקות מתקדמות יותר המשלבות תחלואה משנית נמוכה יותר, עם אפשרויות מגוונות לשחזר גם כריתות חלקיות של השד וכן ניתוחים משולבים יחד עם הכירורג האונקולוגי (oncoloplastic surgery).
למה לשחזר?
לכאורה שאלה בנאלית, אבל במשך שנים רבות מקור לחילוקי דעות בספרות הכירורגית והאונקולוגית. היום אנו יודעים ששחזור השד משפר את ההתמודדות הנפשית עם סרטן השד (ולזה יש קשר לפרוגנוזה…), משפר את תדמית הגוף ואת התפקוד הסוציאלי לאחר כריתת השד.
היום אנו יודעים לתזמן את שחזור השד כך שפגיעתו בתוכנית הטיפול האונקולוגית תהיה מזערית אם בכלל, ולתמוך נפשית בחולות ובמשפחותיהן.