אחת הבעיות של שחזור שד מיידי באמצעות שתלחים היא העובדה שהשתל אינו יכול לשבת מתחת לעור, ולפיכך צריך היה להשתמש בשריר בית החזה הגדול ה "פקטורליס" כשכבת הגנה.
השריר הזה צמוד לבית החזה וכדי לציור כיס מספיק גדול מתחתיו כדי הכניס שתל בגדול מספק היה צורך למתוח אותו, דבר שמוסיף עוד זמן ועוד שלב ניתוחי.
היריעה הביולוגית הראשונה למטרה הזו "אלודרם" פותחה לפני יותר מעשור בארצות הברית ומטרתה המקורית הייתה לקצר את זמן ניפוח של מתחני הרקמה בשחזור דו שלבי מיידי של השד.
היריעה הביולוגית הזו והאחרות שפותחו אחריה מורכבות למעשה מהשלד החלבוני של רקמות התת עור , ללא התאים והגורמים היכולים לגרות דחייה של הרדמות . היריעות מיוצרות על יד עיבוד של רקמות מאנשים ובעלי חיים כדי למצות את השלד הזה.
עם הזמן גילינו שניתן לחסוך את השלב השני בחלק משחזורי השד עם שתלים והכניס כבר שתל קבוע כבר בניתוח הראשוני במקום מותחן הרקמות. היריעה הביולוגית התמזגה עם הרקמות יצרה מגן מכני שעיבה את העור הדק לאחר כריתת השד. היריעות הללו מצאו מקום לעיבוי רקמות ותיקון פגמים קטנים בשחזורי שד חלקיים ולאחר ניתוחים קוסמטיים של השד.
מה עושים?
מחברים בניתוח שחזור השד את היריעה לקצוות של שריר הפקטורליס הגדול ולבית החזה כדי ליצור כיס הומוגני שיאפשר הכנסת שתל בגדול מלא שימלא את המעטפת הריקה של העור הנשארת לאחר כריתת השד.
חסרונות?
לא מעט, מחיר גבוה מאוד, למשל.
בחלק מהמקרים מופיע אודם המקשה להבדיל בינו ובין זיהום, במקרי זיהום היריעה הביולוגית במיוחד השבועות הראשונית מתנהגת כמו גוף זר ולא כמו חלק מהגוף. למרות החסרונות, השימוש ביריעות הביולוגיות נהיה חלק שגרתי מארגז הכלים של הכירורג משחזר השד והתאמת לנסיבות השחזור מוסיפה עוד חלק חשוב בתכנון ובביצוע של הניתוח.
